מסע קולינרי: אפנצל Appenzell
את הטיול שלנו בשוויץ התחלנו מציריך. רק שלעיר עצמה לא נכנסנו, איך שירדנו מהמטוס, לקחנו רכב ופשוט עפנו משם. אני לא מסוגלת להיות עם רכב בערים גדולות כאלה, זה סיוט. כמו כן, אני ובעלי מאוד אוהבים לטייל תמיד מחוץ לעיר, בעיירות ובכפרים, לראות כמה שיותר נופים.
התמקמנו ב-Altstätten (עיר בתוך מחוז St. Gallen). מה שקצת היינו מופתעים ממנו זה שעות העבודה של השוויצרים. בשעה 18:00 בערב כשבחוץ מחשיך, אין אנשים ברחובות! כל העסקים נסגרים וכולם יושבים בבתים שלהם עם האח דולקת ורק עשן יוצא מהארובות.
אפילו לסופר לא הספקנו ביום הראשון. רק מסעדה אחת איטלקית הייתה פתוחה, ובה אכלנו פיצה ממש טעימה.
הגענו לאיזור Appenzell. כל הדרך באוטו לא הפסקתי להתלהב מהנופים הירוקים, הפרות והכבשים בצדי הדרך, הרי האלפים, והאויר הנקי שבחוץ.
מה שכן קצת ביאס אותנו, זה כמה הם קשובים לחוק בכבישים. מצלמות שמצלמות אותך גם אם אתה עובר 5 קמ״ש, ואז מקבל דוח הביתה (על סך 500 ₪). מרגיז ביותר! כבישים פתוחים שבא לך לתת שם גז, אתה יכול לנסוע 80 או 90. לא כייף :(
ובכל זאת, אפנצל פשוט מהממת!
נורא אהבתי את הלבוש והארכיטקטורה המסורתית באיזור, בתי העץ המסוגננים, הצבעוניים עם כל האיורים (ממש הרגשתי כמו בסיפור של עמי ותמי, עם כל הבתים שנראים כמו עוגיות, ועטיפות מאויירות).
אחד המאפים המסורתיים באיזור של Appenzell זוהי דובשניה בצורת מלבן או עיגול, עם טעם של דבש ממש דומיננטי - Appenzeller Biber, זהו בעצם ג׳ינג׳רברד אבל היא נורא שונה בטעם שלה ובתוכה יש הפתעה של מרציפן. שנותן עוד יותר טעם ומתיקות לדובשניה.
בדרך עצרנו במפעל אשר מייצר את העוגיות Bischop Berger, ולידו חנות קטנה ובה ניתן לטעום ולקנות את כל סוגי העוגיה המסורתית. המוכרת ממש הפתיעה אותנו, סיפרה לנו שהייתה בישראל לפני 30 שנה בקיבוץ ליד באר-שבע, והתנדבה שם כקוטפת תפוזים.
במקור הדובשניה מגיעה בגודל ענק, בצורת מלבן, והיא אינה מכילה מרציפן. והעוגיות הקטנות העגולות או המלבניות נמכרות כקינוח פופולארי ברחבי איזור Appenzell, קונסטנס, St. Gallen ורחבי שוויץ בכלל. על הדובשניה / עוגיה יש הבלטה של ״בונה״, אבל המשמעות של המילה באה ממקור אחר, בלטינית = פלפל אנגלי, (Allspice). רק במאה ה-19 המשמעות המקורית נשכחה, ואנשי המקור המציאו לה פולקלור על הבונה.
אז פגשתי את הBiber בכל מיני צורות, עוגיות עבות, דקות, מלבניות, עגולות, עם מרציפן, בלי מרציפן, עם אגוזי לוז, בצורת עוגה ועוד. ואחרי שטעמתי את רובן, הכנתי בבית את עוגיית הBiber הבריאה שלי. מקווה שתיהנו ;) כנסו למתכון.
באיזור גדלים ערמונים (Marroni), בכמויות מטורפות. לכן התושבים הפכו את האגוז לאחד הקינוחים הפופולאריים שלהם. לרוב מוצאים אותו כמשחה (Vermicelles), ומקשטים איתה עוגות ופאים בצורת ספגטי. מוסיפים בעיקרון את הערמונים לכל קינוח, עוגות, פאים, גלידות וכו׳.
הכירו את הגירסה הבריאה שלי לעוגת ערמונים ושוקולד מקמח אגוזי לוז, עם משחת ערמונים: כנסו למתכון.
הקונדיטוריה הזאת ממש הרשימה אותי (Laimbacher). כל הקינוחים המסורתיים של Appenzell ושוויץ, ממותגים ומוצגים ממש כמו בחנות יוקרה. יותר כמו חנות של תכשיטים או שעונים יקרים, ולא אוכל. והכל בתוך מנהרה עתיקה.
דרך אגב, גם הקינוחים עצמם מאוד טעימים, ובאמת שווים את המחיר הגבוה אותם גובה בעלת החנות.
ביום השלישי של הטיול נסענו לכיוון Alpstein, ועלינו עם הרכבל על הרי האלפים. כאשר רכשנו את הכרטיסים בקופה, נאמר לנו שהרכבל עולה, אבל בגלל מזג האויר הלא יציב יתכנו שינויים, וישנה אפשרות שלא יהיה רכבל חזרה, ואז נצטרך לרדת מההר בערך כ-3-4 שעות ברגל. לא ממש התייחסנו לזה, כי קיווינו שהמזג אויר לא ישתנה.
הגענו לנקודה הגבוהה של ההר, ומשם ירדנו בערך כ-20 דקות לכיוון בית המלון והמסעדה Ascher. בקתה מעץ שנבנתה ממש בתור ההר. במסעדה נורא חם ונעים, מחוץ לחלון רואים את הרי האלפים המושלגים, ונורא שמחנו שיצא לנו לאכול שם, מכיוון שבדרך כלל המקום מפוצץ וצריך להזמין מקום מראש. טעמנו את המנה המסורתית של האיזור רושטי - Rosti (לביבות תפוח אדמה) עם נקניקיית עגל. מנה ממש מומלצת!
אחרי הארוחה התלבשנו והתארגנו לצאת, ואז נאמר לנו שלא יהיה רכבל חזרה, מה שאומר שנצטרך לעשות טיול טרק בהרים במשך שעה-שעתיים לכיוון הנהר, ומשם לתחנת הרכבל. הירידה למטה לא פשוטה, דרך היער, דרך המנהרה, ירידה חדה בהרים, שם ניתן להחליק ממש בקלות, וכדאי להצטייד בנעלי שטח (שלמזלנו היו לנו), מעיל וכובע, בגלל הרוח החזקה. הנוף מדהים וכל שניה יש חשק לעצור ולעמוד ופשוט להתבונן על כל היופי המטורף הזה.
ליד הנהר מצאנו ברז מים טהורים, שתושבי המקום שותים מהם. טעמנו, ובאמת המים היו כל כך נקיים.
עוד כמה קינוחים מעניינים מהאיזור:
וכמובן אי אפשר לפספס את תעשיית הגבינות של אפנצל. על הביקור במפעל אנחנו וויתרנו, אבל נתקלנו בגבינות כמעט בכל חנות, ואפילו טעמתי את הפונדו גבינה שמאוד פופולארי במקום. טבלתי לחם על מקל (ממש כמו שעושים מרשמלו על האש), בתוך גבינה טעימה, חמימה ונמסה... היה טעים!
ולפני שעזבנו את העיר, ביקרנו במבשלת Appenzeller bier. שווה ביקור! לא בגלל המוזיאון הקטן, אלא בגלל מבחר הבירות, הליקרים והמזכרות המסורתיות שניתן לקנות במחיר זול יחסית. טעמתי בירת תפוחים, בירת דבש מתוקה, וויסקי בטעמים שונים כמו קפה, קרמל, דבש, סיידר תפוחים ללא אלכוהול, בקיצור, כל אחד יכול למצוא כאן את הטעם שלו.
את הימים הבאים העברנו באיזור של קנטון סנט גאלן Saint Gallen/St. Gallen, והתמקמנו בעיר הבירה סנט גאלן (כמו שם הקנטון). ככל שמתרחקים מההרים, הערים מתחילות להיראות דומות יותר לערים אירופאיות קלאסיות. העיר מאוד גדולה, ובמרכזה אפשר למצוא חנויות מותגים, מסעדות ומאפיות טובות. באחת המסעדות היינו חייבים להזמין שוב את הרושטי Rosti (לביבות תפוחי אדמה), זה היה טוב!
יצא לנו לבקר בשוק של סנט גאלן, ולטעום כמה גבינות טובות, נקניקיות בקר, והדבר שהכי הגניב אותי זה המגוון הרחב של הרביולי והניוקי שהיה שם.
סוף סוף טעמתי את הברלינר Berliner המפורסם, רק שמאוד מוזר שנתקלתי בו דווקא בשוויץ ולא בברלין. למרות שגם סנט גאלן נחשבת לעיר שיחסית גובלת עם גרמניה, לכן אוכל וקינוחים גרמניים מאוד פופולאריים כאן באיזור. אז זאת סופגניה, ממש כמו סופגניה שלנו, עם ריבה ואבקת סוכר, רק שהריבה מוזרקת מהצד ולא מלמעלה. אבל אותו טעם בדיוק.
מה שכן, שוקולד שוויצרי לא חסר פה. שוקולדים איכותיים ברמה מאוד גבוהה אפשר למצוא בחנויות מותגי שוקולד שונות. וחייבת לציין שאי אפשר להתבלבל, כשזה שוקולד שוויצרי מרגישים את ההבדל, לא סתם כל הדיבורים.
בדרך לציריך החלטנו לעצור בכמה ערים בדרך. אחת מהן נקראת וויל Will. עיר קטנה וחמודה, ובה שדרה מרכזית עם חנויות מותגים, מסעדות ומאפיות מובחרות. שמתי לב שגם כאן עוגיית הBiber פופולאריות, רק שהיא נקראת Willer Biber, על שם המקום.
וממש לפני החזרה הביתה, החלטנו לבקר במוזיאון השוקולד השוויצרי Frey, שנמצא לא רחוק מציריך. ככה לסיים את הטיול עם טעם מתוק.
אהבתם?
צילום, עריכה, עיצוב ומתכונים: הודליה כצמן. כל הזכויות שמורות להודליה כצמן. התמונות, העיצוב והמתכונים מוגנים באופן חוקי, וכל שימוש שאינו מורשה בהם אסור על פי החוק.